חוש המגע הוא אחד מסודות הקיום של עולם החי.
בשאר החושים, אנחנו נעזרים לוודא שבן הזוג, ראוי למגענו: המראה, הקול, הריח, הטעם .. שיא החיבור והשלמת מעגל הקשר שפתחו חושים אלה, בא לידי ביטוי באמצעות חוש המגע.
בתחילת הדרך, האדם מוקף במגע, לרוב של אימו אבל לא רק.
קשה לעמוד בפני מראהו, ריחו, קולו, אפילו טעם עורו של תינוק בן יומו. מדענים גילו שלכוח המשיכה רב העצמה הזה, אחראים הורמונים, שמפריש הצאצא הצעיר, ע"י בלוטה ובאמצעות נקבי העור.
התינוק לא צריך להתאמץ כדי לקבל את כל המגע שרק צריך להתפתחותו, בטחונו, חילוף החומרים, חיזוק המערכת החיסונית ו .. בעיקר, הנחת היסוד למערכת הלמידה על סביבתו החדשה, כבר בתקופה ששאר חושיו, עדיין בתהליך של השלמת התפתחותם.
באמצעות המגע, שמפותח דיו, כבר מיומו הראשון ובניגוד לשאר חושיו, תינוק האדם, מסוגל לעשות את הצעדים הראשונים בעולם שאת המסרים שהוא נושא עבורו, לטוב ולרע, הוא מחוייב ללמוד, על מנת שישרוד, יגדל, יתפתח וישגשג.
ההבנה המעטה שיש באנושות, לחשיבות המגע הישיר בין העור לסביבה החיצונית פוגמת באפשרויות שמציע החוש החשוב הזה ושהחיות בטבע, נעזרות בו כמעט ללא הפסק.
המגע הוא אמצעי הקשר בין הפרטים בלהקה שפועל על לכידותה, איזונה, מערכת החיסון של חבריה, העברת מסרים חברתיים הדרושים לשגשוגה והוא השער להתרבות מוצלחת בין הזכרים לנקבות והמשך קיום בני מינה
הנטייה של האדם המודרני, לעטוף את עצמו בשכבות לבוש, שמצמצמות את שטח המגע, לכפות הידיים ועור הפנים, מפחית בהרבה את יעילות המערכת, את "שטח העבודה" שנפרס על כל שטח עור גופנו ואנחנו מקבלים הרבה פחות מכל הטוב הזה שיש למגע העור הישיר להציע. האמבטיות שעושים לזאטוט, הם כמעט מגע העור החשוף שהיחיד יש לו עם אמו או אביו. או בהחלפת הטיטול ..
בנוסף על זה
ככל שאנחנו גדלים והופכים מילדים לנערים, מבוגרים לקשישים, מגע העור שבננו לבין סביבתנו, פוחת יותר ויותר ומאין ספור סיבות : קודים מוסריים ותרבותיים, הפרשי גיל, בלוטות ריח מנוונות או לא מאוזנות, קור, חום, הערכה עצמית ירודה וכו' והמנה היומית שאנחנו מקבלים באמצעות המגע "מחולל האנרגיה" שכ"כ חשוב לחיוניות ואיזון הגוף והנפש, הולכת ומתמעטת.
במגע המיני עם בני הזוג אנחנו משתדלים לפצות על החסר .. במקרה הטוב, ברוב המקרים, המערכת כ"כ מרוסנת ומנוונת, עד שאנחנו ניגשים ישר ל"עניין" ומפחיתים באופן דרמתי את התענוג שאנחנו זקוקים לו וראויים לו.
ל"דיאטה" הזאת, יש השלכות דרמתיות על השלמות והבריאות כל המערכות בגופינו. ככל שאנחנו מתבגרים יותר, אנחנו חייבים את האנרגיה הזאת שעוברת במגע, ע"מ לאפשר את השיקום של מערכות הלימוד שהתנוונו, הפתיחות להסתגל לשינויים התכופים בסביבתנו החיצונית, להטמיע את הידע שאנחנו רוכשים מידי יום, לחזק את החיסון הטבעי והאנרגיה להתחדשות בניית התאים בגוף ושיקום מערכות הפגומות.
אבל …
ככל שאנחנו מזדקנים יותר, ה"אטרקטיביות" שלנו, כבני זוג למגע, הולכת ופוחתת. ככל שמצבנו הגופני הופך ירוד יותר מסיבת העדר המגע, מצבנו הנפשי מתדרדר והופך אותנו עוד פחות אטרקטיביים בעיני סביבתנו ..
מעגל סגור ודרך ללא מוצא.
על מנת לפרוץ את ה"מצור הזה", דרושה לכל אחד מאיתנו, קבוצה גדולה ככל האפשר של שותפי מגע, שיש להן את אותה מטרה, אותה תפיסת העולם, ביטחון מלא של כל אחד מחבריה בזולתו ואת ההדרכה הנכונה.
קבוצת "תמיכת מגע" שתאפשר את המסגרת המטרתית, ההדרגתית, הבריאה והבטוחה, לשיקום המערכת הזאת שבהבראתה: החיוניות, הרעננות, החוסן, הפתיחות למידע חדש, ההסתגלות לשינויים הפנימיים והחיצוניים ועוד הרבה הרבה דברים טובים שנמנעים מאיתנו, ימלאו את תודעתנו, יאפשרו את שיגשוג "מרחבי השכלול" ויצעידו אותנו בנסיקה מהירה אל תכליתנו.
צריך להשתדל לאפשר מגע ישיר של העור עד כמה שניתן ועד גבול הנוחות האישית והפתיחות הרגשית. לא לכפות על עצמך, התקדמות שאינה נסמכת על עקרונות השיטה: התקדמות הדרגתית, נטולת השגיות כפייתית והימנעות ככל האפשר מכאב כשחוסר נוחות, מהווה ללא ספק את אחד ממרכיביו.
עד אז, אפשר להתחיל ממעגל האנשים הקרוב ללבנו: בן/בת זוג, ידידים קרובים, משפחה. עיסויים, רחצה משותפת, ספורט הכולל מגע ו .. מכל הבא ליד.
כך או כך, נגיעה עצמית, מגע עור על עור, בכל הזדמנות אפשרית והרבה ככל האפשר.
