"כל פרט ופרט מתכנן את דמות-עצמו לפי ערכו בחברה… גם אם הוא נגמל ממחנכיו ומפרנסיו, אין הוא מחנך את עצמו אחרת מאשר הוטבע בו בראשיתו. בדרך זו נעשית החברה מורכבת מאנשים דומים יותר ויותר איש לרעהו, בהליכותיהם, בהתנהגותם וגם בשאיפותיהם."
משה פלדנקרייז, "שכלול היכולת".
המגוון הוא סוד ההצלחה.
וכמו בדוגמאות מהטבע, המגוון הביולוגי הוא המפתח להישרדות ולהתפתחות הצומח, החי והחיים בכלל על פני כדור הארץ.
האדם, ה"שפיץ" בשרשרת המזון ונזר הבריאה, מורכב משתי מערכות שהפוכות בניהן בתכלית, בערכיהן ובמערכת החוקים המגדירה אותן, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהשלכות שיש לכל אחת מהן על הגורמים שמביאים אותו לידי מיצוי יכולותיו, הסיבות שמניעות אותו להשתכלל ובבחירת הדרך שקובעת את התוכן והאיכות של חייו:
חלק מערכת הטבע
וחלק מערכת הרוחנית.
מערכת הטבע, או מערכת ההתפתחות האבולוציונית, מושתתת על חוקי שרשרת המזון ו"הברירה הטבעית". תחרות אין סופית בין כל המינים השונים בטבע שנלחמים על מקומם בפירמידה ושרידותם מפני האיומים מצד מינים האחרים: אם לא תרוץ מהר מספיק, תיטרף או שלא תשיג את הארוחה הבאה ותעלם מהמפה. מירוץ אכזר וחסר פשרות שליחיד מתוך הכלל, אין פרור של השפעה, על תוצאותיו. הזברה לא קמה בבוקר ומחליטה שמעתה והלאה היא תרסס חומר דוחה אריות, או שתגיע מ 0 ל 200 קמ"ש ב 3.5 שניות, כדי להימנע מלהפוך לארוחה הבאה של האריה. את ה"אחריות" לשידרוג הבא של בני מינה, היא מותירה ל"אבולוציה", גורם עלום ורב כוח שיאפשר השתנות שרשרת הגנום ושיעניק לזברה את היתרון הנכסף על פני האריה… במהלך מאות ואלפי שנים בהן ימשיכו הזברות החולות והנחשלות להיות ניצודות.
הברירה הטיבעית.
מה מחולל נקודתית את השינוי ? באיזה אופן הוא מתבצע ? מי קבע מראש את התנאים הנוקשים והתארכות הדרך ?
על השאלות האלה, המדע אינו יודע להשיב ורק המניע, שדוחף את כל מערכות הצומח והחי, הדחף לשרוד, גלוי לעינינו: מציאות של טורף ונטרף, ה"נסיבות" שכופות על המינים השונים, השתכללות מתמדת או כליה.
לא נעים.
ה"שפיץ" במערכת הזו, הוא המין הכי חזק, הכי מהיר, הכי מסתגל, הכי…
את מעמדו העליון בשרשרת המזון הוא רוכש על חשבון הזולת ואת היתרון היחסי שמאפשר לו את השליטה בפיסגה, הוא שומר לעצמו בקנאות, תוך מאבקים אין סופיים בינו לבין בני מינו, על ה"זכות" לבלעדיות בתחום הרבייה והפצת הגנים.
מערכת הרוחנית, או מערכת ההתפתחות שיעדיה נקבעים בבחירה חופשית ולא באמצעות הכפיה האלימה, מושתתת על עקרונות הפוכים בעליל: ההישג של היחיד, הופך להיות נקודת הפתיחה של הכלל ולא בשום אופן היתרון היחסי שיש לו על שאר המינים והסוגים השונים. תחרות חיובית שנתמכת בשאיפה הכללית הסביבתית לעלות בכל פעם את הרף של היחיד שמתגמל בהצלחתו, את כל הסביבה.
התלות, בכל זאת, של היחיד בבני מינו, תדרבן אותו להגיע למיצוי המיטבי האפשרי של יכולותיו.
מעין שאיפה אין סופית של הפרט למצוינות, שמקבלת את מלוא התמיכה של הכלל.
השפיץ הופך לבסיס והבסיס לעיקר.
בתאוריה…
מבלי התחרות הפנימית והחיצונית ומתוך ההכרה בנטיה הטיבעית להוציא כמה שפחות אנרגיה לתנועה שאין בה הכרח של ממש, היחיד כמו הכלל, עלולים להסתפק במצבם והישגיהם ולהתנוון.
"ההתנעה לפעולה – זה כל ההבדל"
וזאת סיבת הסיבות להכללת שתי המערכות ההופכיות הללו, באדם: כשקיומו תלוי, גם במערכת הטבע התובענית וגם במערכת הרוחנית המתגמלת והסלחנית, הוא ישאף להשליט את ערכי המערכת הרוחנית, על אלה של מערכת הטבע.
זאת תכלית הבריאה, תוכנית הבריאה והניצוץ האלוקי שבאדם שמאפשר לו, ב"לבוש" הגשמי, להגיע לתכלית הגבוהה ביותר, מהמקום הנמוך ביותר ולהיות שותף בפועל, בהשגת השלב הבא של מעשה הבריאה.
שני חלקים באדם, שמקורם מאותו השורש ושתכליתם אחת – התפתחות ושיכלול היכולת,
ורק צריך להפוך את השפיץ.
בינגו.
